בס"ד

את לא לבד

“יום אחד זה קורה. פתאום את מוצאת את עצמך לבד. בתחושה נוראית של בדידות. כל הממסד מראה לכן את הדרך החוצה. מצטערים. זה לא מתאים. היא לא מתאימה.
פתאום אתם כבר לא רצויים. כבר לא אכפת לאף אחד איפה היא תלמד מכאן ולאן היא תלך. וממילא המקומות שאת רוצה לא רוצים אותה והמקומות שכבר כן מוכנים, ה’ ישמור.
זו תחושת בדידות איומה. המשפחה המורחבת שלך לא מבינה אותך. אמא שלך לא מפסיקה להגיד לך למה את מוותרת? זה בגלל שאת רכה איתה מדי. תהיי קשוחה יותר. אחיות שלך מרכלות מאחורי הגב שלך. מרחמות.
השכנים מסובבים את הראש כאילו הם לא ראו ואף אחד לא מחליף איתך מילה על זה.
את מרגישה שונה, דפוקה, פחותה. מרגישה שכל העולם מפנה אליך אצבע מאשימה. ובעיקר מרגישה לבד. כל כך לבד.”
אינסטינקט השייכות הוא אינסטינקט כל כך ראשוני, כל כך חשוב. כמו אוויר לנשימה. כל החיים אנחנו רק רוצים להרגיש שייכים. מחוברים. שווים. רצויים.
ויום אחד את מוצאת את עצמך נזרקת ממעגל השווים. החוצה. וכולם רואים. ולכל אחד יש גם דעה מה עשית לא בסדר ואיך כדאי לך לתקן.
וזו חוויה קשה. של בושה. שהופכת אותך ביום להיות ג’וק קטן שרק רוצה להירמס. להימחק.
את לא לבד. אפילו שזו התחושה שלך. ממש בדקות אלו יש כל כך הרבה אחיות שלך אימהות נוספות בעולם ואפילו בשכונה שלך, שחולקות איתך את הכאב. שמבינות מה עובר עליך גם בלי שתדברי.
ואת הכי לא לבד כי את מחובקת על ידי ה’ מאד מאד אוהב, שכואב איתך את הכאב ואת הכי שייכת אליו בעולם.
הוא לא שופט אותך. לא חושב שנכשלת. לא חושב שאת צריכה ככה או אחרת. הוא יודע כמה יש לך רצון קדוש לגדל את הילדים שלך בדרך התורה והמצוות ולחבר אותם אליו. הוא יודע כמה השקעת, התפללת השתדלת.
והוא בעיקר לא בוחן תוצאות. הוא בוחן לב. רצון. דרך.
הוא מבקש ממך. תחבקי את עצמך. נכון שבחוויה שלך נזרקת מחוץ לגדר. לשולי המחנה. אבל את יהלום. את אמא יהודיה אמיצה וגיבורה שמגדלת את הילדים שלה בכל כך הרבה אהבה. את טובה וראויה.
את נבחרת לניסיון גדול. קשה. מטלטל. את כנראה גדולה מאד אם נבחרת בפינצטה לגדל נשמה שיורדת נמוך בשביל לעבור את המסע שלה.
את יכולה לזקוף קומה. ללכת בראש מורם ולדעת שאת בנבחרת הכי גבוהה שיש. נבחרת של אמהות שנלחמות, שמבליגות, שנושכות שפתיים. שמורידות דמעות כמים. שקורעות את השמיים בשביל היידישקייט של הילדים שלהם. אמהות שבוחרות לאהוב. להלחם. שעושות הכל כדי שהבת שלהם לא תרגיש לבד. שהיא תרגיש שייכת. אמהות מהשורה הראשונה.
אז קחי כתר שימי על הראש. מגיע לך את מלכה אהובה.